<h1>רבינו ירוחם נ"ג ח"ח</h1>
<h2>דף כה:</h2>
מוכרין רחוב לקנות בדמיו בית הכנסת או ב"ה לקנות בדמיו תיבה או תיבה לקנות בדמיה מטפחו' ספרי' אבל לא בהפך כי מעלין בקדש ואין מורידין.
<h2>דף כו.</h2>
ועוד פשוט ודוקא ב"ה של כפרים אבל של כרכים שכל העולם באי' שם אין בני העיר יכולים למכרה פי' ואפי' ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ואפילו הוא ידוע שבני הכרך בנו אותה ולא סייעו להם שום אחד מחוץ לעיר בבנין אפ"ה כיון שבני העיר הקדישוה לדעת כל העולם ובאין שם מחוץ לעיר אין יכולין למכר'. ואם יש שם באותו כרך ת"ח שלדעתו עשו אותה ולדעתו באי' שם מחוץ לעיר יכולים למכרה כמו של כפרים.
ומוכרין אותם ממכר עולם וכשמוכרין ב"ה יכולי' למוכרה שיעשה בה הלוקח כל דבר חוץ מד' דברים שהם מרחץ ובורסקי ובית הטבילה ובית המים. ואם מכרו אלו הדברים ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ואפילו בית הכנסת יכולים לעשות מהדמים מה שירצו ואפילו לשתות בהם שכר וכמו כן הלוקח יכול לעשות בו כל תשמיש שירצה ואפי' כל אלו הד' דברים שכתבתי או לזרוע כי הזריעה הוא דבר מגונה כמו הד' דברים שכתבתי.
פי' וז' טובי העיר מיירי שנתנו להם רשות הקהל בסתם על עסקי הקהל דאל"כ צריכין רשות מן הקהל ואם נתנו להם רשות בפירוש למכרה אפילו א' יכול למכרה אם נתנו לו רשות בכך וזהו לבני העיר (אצל) [אבל] אנשי ב"ה ידועה כמו שיש כמה בתי כנסיות בעיר שלשה מהן חשובין כמו ז' כדאיתא בירושלמי [פ"ג ה"ב] ופירשתיו בנתיב י"ד בעניני גופו בח"ב בדיני החרם במשפט החרם להרמב"ן.
<h2>דף כו:</h2>
לבנים או אבנים או קורות או סיד של ב"ה מוכרין אותם כמו שמוכרין ב"ה ודינם ממש לצאת לחולין כמו דין ב"ה כמו שכתבתי למעלה וכן מחליפין אבל להלוותן אסו'. וכל זה מיירי שהיו ישנים שהיו כבר בבנין ב"ה אבל חדשים שלא היו עדיין בבנין ב"ה מותר לעשות בהן מה שירצה כי אין עליהן קדושה אפילו למ"ד הזמנה מילתא היא כגון בגד למת שראוי להשתמש בו אבל בכאן אפילו הזמנה אין כאן כך פשוט במגלה. המקדיש בית או חצר לב"ה או בנאוהו מתחלה לשם ב"ה קדוש אבל אם לא בנאוהו מתחלה לשם ב"ה והקדישו אינה קדושה שיהא אסור להשתמש בה חולין עד שישתמשו בה לשם ב"ה דהזמנה לאו מילתא היא כך פשוט בירושלמי [פ"ג ה"א].
אין סותרין ב"ה עד שיבנו אחר פירוש וכן להרחיבו ואפילו גבו מעו' ואפילו האבנים והכל מתוקן ואפילו יש להם מקו' אחר להתפלל. ואם ראו בו קיר נטוי או מקום רעוע מותר וסותר ובונה לאלתר כך פשוט בבתרא ובמגלה.
מוכרין ב"ה או מחליפין והיא יוצאה לחולין כמו שכתבתי אבל להשכיר' או למשכנ' או להשתמש בה לא דבקדושתה היא עומדת ואפילו בז' טובי העיר. וליתנה במתנ' ספק אם יוצאה לחולין בז' טובי העיר הילכך אם נתנוה אסור להשתמש בה כל זה במגלה.
<h2>דף כז.</h2>
ב"ה מותר לעשותו בית המדרש לא בהפך דבית המדרש עדיף כך פשוט במגלה.
וכן הדין במותריהן אם מכרו שום דבר מאלו בלא ז' טובי העיר ולקחו דבר של קדושה והותירו מעו' בידם אינם יכולים ליקח מאותו המותר אלא דבר שיעלו בקדושה ודוקא שמכרו והותירו אבל גבו והותירו או אפילו מכרו והותירו והתנו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר לעשות מדמי המכר מה שירצו מותר לעשו' מהן כל דבר ואפילו לשתות בהם שכר או ליתן לפרש העיר ששומר העיר כך פשוט ומוכח במגלה.
<h2>דף כז:</h2>
ומוכרין אותם ממכר עולם וכשמוכרין ב"ה יכולי' למוכרה שיעשה בה הלוקח כל דבר חוץ מד' דברים שהם מרחץ ובורסקי ובית הטבילה ובית המים. ואם מכרו אלו הדברים ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ואפילו בית הכנסת יכולים לעשות מהדמים מה שירצו ואפילו לשתות בהם שכר וכמו כן הלוקח יכול לעשות בו כל תשמיש שירצה ואפי' כל אלו הד' דברים שכתבתי או לזרוע כי הזריעה הוא דבר מגונה כמו הד' דברים שכתבתי.
<h2>דף כח.</h2>
ב"ה שחרב אין מספידין [בתוכה] ואין מפשילין בתוכה חבלים ואין פורשין בתוכ' מצודות ואין שוטחין עליו פירות ואין עושין אותו קפנדריא כמו שכתבתי למעלה. עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש ולא יתלוש ויאכל אבל תולש ומניח כך פשוט במגלה. בתי כנסיות של בבל על תנאי הן עשויות כלומר להשתמש בהן כך פשוט במגלה ולפרש"י נר' שיוכלו להשתמש בהן כל מה שירצו אבל בעלי התוס' וכל המפרשים הסכימו שאף על פי שעל תנאי הן עשויות לא שינהגו בהם קלות ראש כאשר אכתוב. בתי כנסיו' ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש ואין אוכלין בהם ואין שותים בהם ואי' נאותים בהם ואין מטיילין בהן ואין נכנסים בהן בחמה מפני החמה ובגשמי' מפני הגשמים ואין מספידין בהן הספד של יחיד אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבי' ומכבדין אותן ומרביצין אותן בישובן כי בחרבנן מניחין אותן ועולין בהן עשבים מפני עגמת נפש. אין נוהגין בהן קלות ראש פירו' שאין עושין בהן חשבונות אפילו של רבים (ואם) [ואין] נאותין בהן אבל חכמים ותלמידיהן מותרין דלהכי קרו להו בי רבנן שהוא ביתא דרבנן ואין נכנסים בהן בחמה וכו' אבל נכנס לתוכו אפילו שעושה [מפני] מטר כדי לומר בו דברי תורה בישוב. ואם צריך לקרא שום אד' שעומד שם אם ת"ח הוא יאמר לו שום הלכה ואם אינו יודע כי אם פסוק יאמר לו שום פסוק ואם אותו שקרא אינו יודע שום דבר יאמר לתינוקות שלומדים שם שיאמרו לו פסוק שלומדים או ימתי' שם מעט ואחר כך יעמוד. ומספידין בהן הספד של רבים כלומר הספד שבאים שם רבים מפני כבוד המת או מפני אדם גדול שעומד שם.
נרות שעוה מהגוים שנתנום לע"ז וכבן הגלח ונתנן או מכרן לישראל אף על פי שמותרין להדיוט כמו שכתבתי בענין ע"ז במקומו [ני"ז ח"ד] עכ"ז כתבו רבותינו שאסו' להדליקן בב"ה משו' דמאיסי וכן כתב מורי ה"ר אברהם בן אשמעל ז"ל והביא ראיה מע"ז [מ"ז ע"א] המשתחוה לבהמה צמרה מהו לתכלת וכו' עד או דילמא אפ"ה מאיסי ואזלינן לחומרא וה"ה הכא מאיסי אף על גב דלהדיוט שרי ע"כ.
<h2>דף כט.</h2>
קפנדרי' כלומר לעבור בב"ה כדי לקצר הדרך אסור כך פשוט בברכות ובמגלה. ועוד פשוט במגלה שאם היה שם דרך מתחלה כלומ' שהולך דרך שם וכמו כן אם נכנס בו לדעת דבר אחר לא לעשות קפנדריא מות' לו לצאת דרך פתח אחר כדי לקצר הדרך ולעשות קפנדריא כי הנכנס דרך פתח א' מותר לצאת דרך פתח אח' מאחר שלא היתה כוונתו מתחלה לכך.
